גלעדי נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

החלטה

1 . בפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ ( כב' הרשם משה הולצמן ) מיום 09.10.11 ( מס' 030023339 ) בתיק מס' 24-00199-03-0 אשר נתנה בבקשת המבקשת לעיון חוזר בהחלטתו מיום 02.07.11 ( מס' 030023331 ). על פי החלטה זו נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ההליכים לפינויה מדירת המגורים שבבעלותה , בה היא מתגוררת.

כפי העולה מהבקשה שבפני, מועד הפינוי נקבע ליום 28.11.11 .

לבקשת רשות הערעור נלוותה בקשה למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי הפינוי כאמור.

בהתאם להחלטתי מיום 15.11.11 נערך דיון בבקשת רשות הערעור, במעמד הצדדים, ביום 23.11.11

לאחר הגשת תגובה מטעם המשיב.

2 . עיון בבקשה מעיד על השתלשלות ארוכה וממושכת של הליכים משפטיים אשר נתקיימו בין הצדדים . תחילתם בשנת 2003 עת הוחל בהליכי ההוצל"פ כנגד המבקשת בגין אי תשלום החזרי ההלוואות וכן בתובענה אשר הוגשה ע"י המבקשת אשר נתבררה בפני כב' השופטת נורית רביב בבית משפט השלום בת"א ( ת.א. 048053/03 ) . עיקר המחלוקת בין הצדדים שם ניטשה בשאלה באם זכאית המבקשת לסילוק יתרת שתי הלוואות אותן נטלה מהמשיב, על פי תנאי פוליסת ביטוח חיים ללווים, אשר נערכה עבור המבקשת ובעלה המנוח, זאת לאור פטירתו כתוצאה מתאונת עבודה. יצוין כי בסמוך לנטילת ההלוואות דלעיל ובטרם פטירת בעלה, התגרשו בני הזוג ובהתאם להסכם הגירושין הוסכם כי זכויות המנוח בדירה יועברו למבקשת אשר תישא בהמשך תשלומי ההלוואות .

ביום 03.05.07 ניתן פסק הדין לפיו נדחתה התובענה בעיקרה כמפורט בפסק הדין אשר צורף כנספח מס' 3 לבקשת רשות הערעור.

3 . במהלך השנים בהן התנהלה התובענה דלעיל ואף קודם לכן, חדלה המבקשת על דעת עצמה מלשלם את תשלומי ההלוואות ולפיכך נצבר לחובתה חוב פיגורים משמעותי אשר אין מחלוקת בין הצדדים כי בעת הדיון בפני עומד סכומו על סך כ- 320,000 ₪ , כאשר יתרת ההלוואה לסילוק הינה בסך כ- 426,000 ₪ לא כולל שכ"ט והוצאות הכינוס ( עמ' 1 לפרוטוקול , שורות 6-7 ).

כאמור לעיל תיק ההוצל"פ נשוא הבקשה דנן, נפתח כנגד המבקשת כבר בשנת 2003 לאור מחדלה לשלם את תשלומי ההלוואה, עת ההליכים בו עוכבו עד להכרעה בתביעת המבקשת.

4 . בהמשך הדברים, חרף דחיית התובענה בשנת 2007, לא חידשה המבקשת את תשלומי ההלוואות ולא שילמה כל תשלום על חשבון חוב הפיגורים וכן לא שילמה את התשלום השוטף.

בחודש ינואר 2009 שבה המבקשת לשלם את תשלומי החוב השוטפים בלבד ובחודש מאי 2009 נערך בין הצדדים הסדר לפיו הוסכם על פריסת החזר יתרת ההלוואות בכפוף לעמידתה בתנאי תקופת ניסיון בת 6 חודשים ( הסדר הפריסה הוגש וסומן- מוצג מש/3 ).

המבקשת לא עמדה בתנאי ההסדר ולא שילמה את תשלומי ההלוואות באופן סדיר במשך מס' חודשים החל מחודש דצמבר 2009 ועד לחודש אוקטובר 2010 .

החל מחודש נובמבר 2010 משלמת המבקשת באופן סדיר תשלומים בסך- 3,000 ₪, פרט לתשלום אחרון עבור חודש אוקטובר 2011 , זאת כטענתה, מחשש למימוש צו הפינוי ועל מנת שייוותר בידה סכום כסף לצורך דיור חלופי ככל שתידרש.

5 . עיקר טענות המבקשת הינן כדלהלן:

א. למבקשת זכות חוקתית לדיור המחייבת שלא לממש את דירת המגורים אלא תוך נקיטת זהירות רבה וכן עמידה במתחם הסבירות ובאופן מידתי .לטענת המבקשת לא נערך איזון מידתי בין זכות המבקשת כאמור לבין זכות המשיב למימוש מהיר ויעיל של דירת המגורים בהתאם להסכם ההלוואות ,שכן למבקשת קיימת אפשרות סבירה לפרוע את חובה באמצעות פריסה מחודשת של ההלוואות למשך 20 שנה כפי שכבר נעשה בין הצדדים בשנת 2009 .

ב. חוב הפיגורים נוצר לא בשל התחמקות המבקשת , אלא בשל טעות בתום לב ובעקבות ייעוץ שקיבלה בשנת 2001 לפיו בעקבות מות בעלה, הינה זכאית לסילוק יתרת ההלוואות בהתאם לתנאי פוליסת הביטוח. כמו כן הסדר התשלומים שנערך בשנת 2009 הופר בשל אירוע בו התמוטטה תיקרה בגג דירתה ולא היו בידה האמצעים לשלם את תשלומי ההלוואות , אולם עשתה כן עם קבלת תשלומי הביטוח .

ג . בנסיבות החריגות של מקרה דנן כמתואר לעיל, טעה רשם ההוצל"פ בהחלטתו כי אין בסמכותו לעכב את הפינוי ונמנע מהפעלת שיקול דעת רחב רחב יותר כמתבקש בנשוא הבקשה.

ד . לחילופין זכאית המבקשת לזכות לדיור מוגן בהתאם לסעיף 33 לחוק הגנת הדייר חרף ויתורה על הגנת הסעיף במסגרת הסכמי ההלוואה וכן בהינתן כי לא זכור לה כי הוסברה לה משמעות הויתור . לחילופי חילופין זכאית היא לזכות לדיור חלוף בהתאם לסעיף 38 לחוק ההוצל"פ חרף ויתורה על הגנת סעיף זה במסגרת הסכם ההלוואה . לטענת המבקשת לאור תיקון סעיף ,38 במסגרת תיקון מס' 29 לחוק ההוצל"פ לפיו לא ניתן עוד להתנות על הגנת הסעיף וחשיבותו של תיקון זה , יש לפרש את סעיף 38 ברוח התיקון לחוק אף במקרה דנן ,על אף שהסכם ההלוואה נחתם לפני כניסתו לתוקף של התיקון לחוק.

6 . עיקר טענות המשיב הינן כדלהלן: